Yannai on Parashat Veyechi

Yannai was one of the great liturgical poets who flourished in the Land of Israel in either the 6th or 7th centuries. For many years little of his poetry was thought to have survived. This changed with the gradual discovery of numerous fragments from the Cairo Genizah.

In 1937, the scholar Menachem Zulai (formerly Billig), published a collection of his poetry recovered from the Genizah
http://hebrewbooks.org/39280

In 2010, Dr. Laura Lieber published a selection of Yannai's "Qedushtaot" (a Qedushta was the section of liturgical poetry recited in Eretz Israel congregations during the Sabbath morning services. It was arranged according to the weekly Torah portion) on the book of Genesis.

Many of Yannai's verses are based on Genesis Rabbah- the earliest of the Midrashic corpus. Reading this poetry often gives us Yannai's unique take on a given topic.

This week marks the last portion of the book of Genesis.

The portion of Vayechi tells of the the last days of the patriarch Jacob; the blessings of Jacob to his sons and the eventual mourning and celebration of his life and legacy.

Yannai begins with the tradition cited in Genesis Rabba 48:1 that sickness began with Jacob. This was instituted in order to encourage repentance and to give a person the chance to settle all his matters before he departs from the world

SICKNESS BEGINS WITH JACOB

לנביאי צדק ומהם החילות

ימי תמימים אתה יודע
ויום מיתה להם לא מודיע
למען אם יחלו ואם יזקינו
מלאכתם יתקינו ויורשימו יתקינו
כאב ויחידו אשר בטו
כי לימות זקנה נטו
ודאגו פן יום מיתה יהיה
וציוו על בתיהם מה יהיה
ותם בעת חלה קרא לבנו ליוסף
עד לא יאסף
עליו להוסיף תוספת ברכות

אז בזקנה התחיל אב בא בימים
להודיע כי זקנה הוא סוף ימים

הן מאיש תם החולי התחיל
כי אם יחלה אדם ייחת ויחיל
-----
JOSEPH'S OATH TO JACOB. PINING FOR HOME
In Genesis 48:1, Joseph is summoned to his father's deathbed where he makes him swear that he will not bury him his Egypt but rather carry him back to Canaan.

זעק תם לנחסך מלטמא ירך
הישבעה לי בחותם ירך
חלילה לך מלקבור שה בצד חמורים
כי אם באשר קנינו מאמורים

The symbolism here is unmistakable. Yannai is of the opinion that Joseph did indeed swear an oath on his circumcision that he will not bury his father "a lamb among asses". Israel is likened to a lamb among wolves and the Egyptians as the "land of asses" in other Midrashic literature.

-----
LOVE OF FATHERS TO SONS AND SONS TO FATHERS
אב אשר נפשו לך אהבה
חלה..
בעבור אהבתך אשר כלהבה
נמשך בעבותות אהבה
גוע ונטה למיתה

לכן לא התמהמה לעלות
ואת בניו עמו להעלות
מאהיבך בן הבנים
וחלה ולך קרא מכל בנים
ניחל בניו ברכה מגדולי בנים
כי בני בנים כבנים

Here the theme of paternal love is emphasized. Yannai also emphasizes the great love that Joseph had for his father (and his own two sons).

Jacob gathers his remaining strength to sit up for his beloved son. He calls on Joseph first because he is still his favorite. Joseph honors his father and brings along his sons, Manasseh and Ephraim so they too can receive paternal blessings as "grandson are considered as sons" (a concept found in other early literature and in the Talmud).

-----
PREVENTING FRATERNAL JEALOUSY
אפרים ומנשה זה וזה צמודים
שקולים זה בזה
פעמים מנשה ואפרים
פעמים אפרים ומנשה
לא זה גדול מזה
ולא זה גדול מזה
מזה תוערץ ומזה תוקדש
בסוד צבאותך הקוראים

Although in Genesis 48:1, Jacob famously reverses the order; putting his right hand on the younger Ephraim rather than the first born Manasseh (seemingly continuing a pattern that did not end well last time around), Yannai stresses that there is no inferior or superior brother; both are equal and will be great in their own right.
----
JACOB'S FINAL TESTAMENT. SOMETIMES HIDDEN MUST REMAIN HIDDEN

אותותי יום הבא
בלבך סתום ונחבא
גם מעוצם רוב חיבה
דמיוניות גיליתה לכל אב הניבא

טעמי עניניו
יה עילמתה מעיניו
כי סוד אשר היה בינך לבניו
לגלותו קרא לבניו
This reflects many early Midrashic traditions wherein Jacob intended to reveal to his children the secrets of the final redemption but upon seeing the divine presence hovering above him he demurred and offered ethical advice instead (either because he changes his mind or he experienced divinely inspired amnesia)
.

מותמם אשר תם נקרא
ניניו לפי תומן קרא
סובו ואליכם אקרא
עת אשר לאדם לא חקרה

יום מובאך מי יכלכל בואו
כי כתנור בוער הוא מובאו
נכמס באוצרך ונגנז בלבך
ולפיך מאז לא גילה לבך
יגעת בי נמתה לאיש תם
להודיע אחרית אשר מימך נחתם

כמוס וסתום גנוז וחתום
טמון וספון עמום וצפון

ליבך לפיך לא גילה
וקיצו איך לברייה נגלה
מקצת מנו גילית ליעקב
המגיד דבריו ליעקב
ונם הקבצו ושמעו בני יעקב
וישרו לב עקוב
ואודיעכם מראשית
מה יהיה באחרית
ואתה הוא המגיד אחרית מראשית

A fitting ending. Yannai lived in a Byzantine milieu where security and prosperity was hardly assured for the long term. As tempting as it would be to know the meaning of the present and the mysteries of the future, it is better for man to live in the moment and leave the mysteries to the divine.

Post-genesis, the relatively prosperous and secure future of the Israelites will undergo a radical change but it is all for an eventual greater good. Above all, there is hope and faith that whatever happens is divinely ordained.

Shabbat Shalom

שבת שלום

חזק חזק ונתחזק!