Wednesday, June 14, 2017

My Review of Kosher USA by Roger Horowitz. Please Share and Comment.

Kosher USA by Roger Horowitz is an engaging and often fascinating read about the development of the Kosher food industry in the United States and indeed how Kosher became a staple of Americana.
Did you know that in circa 1920, about 25% percent of steers that were slaughtered in the United States were done so in a Kosher manner? Did you further know that Jews, in the US at that time, constituted the largest consumer of beef per capita (Horowitz: “In 1909 a national study showed that Jews, regardless of income, ate close to one hundred pounds of beef and veal annually”) ? Did you know that currently the biggest consumers of Kosher food in the US happen to be gentiles. In fact according to Horowitz, by the late 1980s “there were at least three non-Jewish kosher food consumers for every observant Jew”. These consumers range from those who apparently feel that kosher equals healthier and more sanitary; to Muslims who want to be assured that they are not imbibing any products containing pork; others are lactose-intolerant who rely on a given product’s certification that it contains only non-dairy ingredients; still others are vegetarians who rely on the ‘parve’ label to insure that no animal products are included.

Additionally there is a large market for Kosher sweet wine in the African-American community. In fact by 1950, 80 (!) percent of the consumers of Manischewitz Concord Wine were gentiles, the vast majority of them African Americans!

These and other factoids (elaborated upon generously by Horowitz) provide a fascinating read for scholar and laymen alike.

The author describes in in interesting detail the trajectory of the Kosher meat industry in America from its heyday in the early decades of the 20th century, to its slump in the last decades of that century, only to be resurrected in the 21st century.

The higher standards of Kosher that became mandatory-and the resultant spike in price, did indeed cause many Jews who kept kosher, but were otherwise non-observant, to quit buying Kosher meat. I found it interesting that the consternation over kosher meat prices was already a concern in Jewish America of 1902. This blurb from the JTA demonstrates quite clearly that the last thing you want to do is mess with a Jewish housewife’s briket:

“1902: Jewish housewives on the Lower East Side poured into the streets, breaking windows and throwing meat. The women were protesting a jump in the price of kosher meat from 12 to 18 cents a pound.” see here…/…/15/1902/kosher-beef-boycott-of-1902

The author is obviously quite familiar with halakhic (Jewish Religious Law) methodology and cites formulations thereof liberally throughout the book. As a former Rabbinic student, this is of course not a problem for me, but for the average reader this may pose a bit of a challenge. (considering that gentiles make up the largest consumers of kosher products, this is something to keep in mind).

In a future edition, I hope the author would also consider writing more in detail about the “kosher meat wars” that took place in the first several decades of the last century. While only briefly mentioning involvement of organized crime in the booming kosher meat industry, it but scratched the surface of a good if often uncomfortable story.

Equally discomfiting are the instances of fraud wherein cheaper non-Kosher meat was packaged and sold as Kosher. The author cites cases from the 20 and 30s. There were even raids on such illicit operations that I couldn’t help but find tragicomical; in one instance, a team composed of Rabbis, Board of Health Inspectors as well as Dept. of Agriculture operatives stake out an establishment, lie in wait and eventually swoop down to catch the culprits red-handed.

One does not have to look that far back to find instances such as these. As recently as 2006, the New York Times described “Shevach Meats” a large distributor of Kosher meat for the Ultra-Orthodox communities of Rockland County, NY as “passing off [non-Kosher] chicken as kosher”
See here:

Other light-hearted moments are had when reading how a Rabbi in California was awakened by State Troopers in the wee hours of the morning, and then rushed at breakneck speed amid flashing lights and sirens in order to “begiss” (a kosher process that is aptly described in the book) a truck of kosher meat that got stuck in a snow storm en route to east coast.

A sub industry of Kosher that was only briefly touched upon is the involvement of the most conservative (lower case c) elements of Orthodoxy in Kashrut. I am referring specifically to the explosion of the Hasidic populations primarily in the NY Metro areas and the food industries that they have fashioned to suit their most stringent kashrut requirements. Halav Yisrael for instance (literally “Israelite Milk”) is not mentioned. Halav Yisrael requires that a reliable Jew be present during the extraction of the milk and that unsupervised milk may not be used. Primarily Hasidic Jews are very stringent in this requirement (the exact background behind this “requirement” and the vehement disagreement it engendered from Ultra-Orthodox non-Hasidic Rabbis is beyond the scope of this review) and will not consume any dairy products that are not marked with the Halav Yisrael tag. Dairy companies like Golden Flow Dairy for instance were founded by-and are under the proprietorship- of Hasidic owners and their products are to be found in most Haredi areas of Metro NY.

While most contemporary Hasidic Jews take these product for granted, they were almost non-existent in pre-WWII America (except for apparently one small farm see here It can be traced to the emigration to the United States of a large group of religiously pious Rabbis (mostly Hasidic and Hungarian Ultra-Orthodox) and their followers from Eastern Europe. While the author does discuss the phenomenon of “glatt” meat (whose origins are the same), it does not devote any space to its dairy counterpart.

One thing I found odd was the passage describing Horowitz’s meeting with the head of the Orthodox Union. I suspect there must have been some kind of misunderstanding as the passage “he radiated disapproval for my evidently non-Orthodox mode of dress and behavior” seems so incongruent with a man who is often described as “Bill Clinton’s Rabbi”. Furthermore, Horowitz informs us in his epilogue that he made sure to show the utmost respect to his interlocutors and interviewees. For instance, in his epilogue he writes “I wore a kippa when entering an Orthodox Person’s home out of respect for their beliefs”.

Milk Store, Toronto, 1903. Image via Wikimedia Commons.
Probably NOT Halav Yisrael...

Monday, June 05, 2017

Please Read and Comment on My New Post at the JHI Blog

Friday, May 05, 2017

Trivia. Guess who.


Location: Vilna

Period: Circa 1930

Wednesday, April 26, 2017

The strange and (ultimately) tragic case of a Rabbanite-Karaite couple in Holocaust-era Latvia.

In December of 1930, Samuel Abramovich Maikapar-the scion of a prominent Crimean Karaite family of tobacco merchants (see here) residing in Riga, submitted a request to the Chief Karaite Hakham, Seraya Shapshal, to allow his daughter Inna to marry her Rabbanite fiancee, the attorney Horacio Bernhardt (his real surname, however, seems to have been "Blumenthal").

While in general very much opposed to such marriages, Shapshal initially relented but asked that the Maikapars officially adopt their prospective son-in-law and thereby give the couple and their offspring their Karaite surname.

When some Karaites from Trakai received word of this, they created such a clamor that Shapshal was forced to pull back and retract his blessing for the union.

The wedding went ahead anyway on the 28th of December, 1930, after which Horacio took on the double surname of Bernhardt-Maikapar, while Inna also took on her husband's surname, Blumenthal.

They were were both murdered when their hiding place was betrayed by locals who coveted their fortune. Horacio and Inna were shot along with their children, Sergey and Juris, by the Nazis in 1941, see their entry at Yad Vashem


1. Horacio obviously did not care about getting Rabbanite approval (which would have been impossible as Ashkenazic Rabbis had prohibited intermarriage with Crimean and Eastern European Karaites for hundreds of years).

The exact circumstances of Blumenthal's romance with the Karaite maiden, Inna Maikapar seems unclear (it should be pointed out that another Karaite-owned Tobacco company Szyszman and Duruncza-this one in Vilna was the only Karaite company that hired Rabanite assistants, additionally they were the only Karaites who greeted Theodore Herzl on occasion of his visit to the city), but be it as it may, they were determined to get married and she (unlike him) wanted her father's blessing.

The patriarch Maikapar did what any good Eastern European Karaite would do, seek the blessing of the Chief Karaite Hakham of that time.

Now the Karaite hakhamim of Crimea and Eastern Europe had long opposed intermarriage with Rabbanites (for the same reason that the Rabbanites opposed unions with them, namely "hashash mamzerut", literally suspected faulty lineage, as Rabanite and Karaite laws of incest differ. This is expressed succinctly in Mordecai ben Nisan's apologetic work Levush Malkhut or Royal Attire-now available in a new elegant edition, with an English translation at The Karaite Press)

 It would seem that Shapshal, who was usually very much opposed to such unions, made an exception in this case (perhaps Maikapar's prominent standing played a role). However as we can see, other Karaites haven gotten wind of this rare dispensation, did not like it one bit and he was forced to retract.

The marriage went ahead anyway. Whether the ceremony was conducted by a renegade Karaite hakham or by a city clerk is not clear, however the fact that all of them perished makes me suspect that they were not officially on the Karaite community rolls, since members of the community were not targeted by the Nazis.

2. another branch of the Maikapar family achieved fame in the field of music see here

*Much of this information was culled from
Mikhail Kizilov's breathtaking work Sons of Scipture, p. 202

Saturday, February 11, 2017

I've forgotten how Gd awful Blogger is. I will copy and paste most of my posts to my Wordpress blog from now on

Thursday, February 09, 2017

Rabbi Refael Nathan Nata Rabinowitz's Encounter with the Karaites as Reflected from His Letters

at my other blog 

Where is Tarshish and Why Did Jonah the Prophet Try to Escape to There?

מסורת יהודי ג'רבה היא שהיהודים הנמצאים באי – שאינם כהנים – מוצאם משבט זבולון. הדעה הרווחת היא כי שבט זה השתלט בראשית התנחלותו על כל ארץ הצידונים (ראה בברכת יעקב: "זבולון לחוף ימים ישכון והוא לחוף אוניות וירכתו על צידון", בראשית מט י"ג), והגיע אל צפון אפריקה עם ההתפשטות הפיניקית. אלה, כידוע, הקימו עוד במאה התשיעית לפנה"ס את העיר קרתגו, ליד תוניס של היום. בתלמוד ישנו אזכור של רב אבא קרתיגניא, שהיה אמורא בדור השלישי או הרביעי וככל הנראה היה בן המקום. ר' אברהם אבן עזרא כותב בפירושו על ספר יונה: "יונה בן אמיתי מזבולון היה, וכשרצה לברוח יצא לתרשיש. ומדוע דווקא לשם? כי תרשיש היא עיר תונייס (טוניס) באפריקי".

Interesting perspective from Ibn Ezra!
see more

This doesn't seem to be accurate though
Tartessus תרשיש
  is the ancient term for the region we call (Southern) Spain or al-Andalus 
 Sefarad is Sardis in Lydia in Asia Minor
There are other opinions of course:

השם תרשיש נשתמר בעיר תרסוס, בירת קיליקיה שבדרום אסיה הקטנה, 128 ק"מ מצפון מערב לאלכסנדרתה שבחבל התורכי וכ-420 ק"מ מצפון מערב לצור. וכן קבע גם פלביוס:
"ומבני יון בן יפת... (שבבראשית י, ב-ד) תרשיש קרא (לאנשיו) תרשישיים, כי כך נקראה קיליקיה בימים הקדמונים, והראיה: החשובה שבעריהם, והיא מטרופולין, קרויה תרסוס, אלא ששינו את הט' שבשם לת' " (קדמוניות היהודים א, ו, א). 
על הזיהוי תרשיש – תרסוס חוזר פלביוס גם בספורו על בריחת יונה הנביא: "וכשמצא ספינה (ביפו) ירד בה להפליג אל תרסוס של קיליקיה" (שם ט, י, ב).  בעקבות פלביוס יצא גם אבסביוס (אונומס', 511)

Also from above article this strange passage!
באגרת המיוחסת לרמב"ם נאמר שיהודי ג'רבה נוהגים בכמה דיני ישראל כקראים, ומנהגים אלו נשארו בידם עד עצם היום הזה גם לאחר שרבנים גזרו איסורים כנגדם.

I wonder what specific custom(s) he was referring to.

Monday, February 06, 2017

The Sephardic Seneor/Coronel/Coren Family and the Ashkenazic Zaks/Sachs Family, a Journey Across Iberia and Eastern Europe

Now here's an idea for a family DNA project.
There seems to be a connection between the Sephardic "Seneor" and "Coronel/Coren" families on the one hand and the Ashkenazic "Sachs/Zaks" family on the other.

The Seneor family were from the upper class of Castillian society at the time of the expulsion. For instance see about Abraham Seneor here

Abraham's brother (or nephew) was the equally interesting Shlomo Seneor. For more on him see here 

Now apparently, while Abraham Seneor formally converted to the Catholic faith and changed his name to Coronel, a grandson fled to Amsterdam and reverted back to Judaism. Eventually some members of this family made their way to Israel where they still reside. The man who founded the branch in Israel appears to have been the Rabbi and scholar, Nahman Nathan Coronel. One of his descendants was the Jerusalem-born Member of Knesset David Coren  (the name had obviously been shortened at some point).

As late as 2007, an article in Haaretz Newspaper about a gathering of Ladino speakers contained this intriguing passage:

There was a descendant of Abraham Senior, who as everyone familiar with the expulsion of the Jews from Spain knows was the rabbi who gave in to pressure from King Ferdinand and Queen Isabella and converted to Christianity. Senior's Jerusalem progeny is, of course, a completely observant Jew, bubbling with good cheer, who called out Ladino proverbs from his seat in the front row.

Perhaps this unnamed descendant is in fact the aforementioned former member of Knesset who died several years later in 2011 (?).
read the article here

Abraham's brother (or nephew), Shlomo Seneor went through an interesting journey himself as described in my blog post above.

Eventually, his numerous descendants (all of whom remained Jewish), had changed their name to Zaks or Sachs (which is supposed to be an abbreviation of 'zera kodesh seneor' (literally, "holy seed of seneor) although the origin of this surname seems unclear, see for instance here:

"The name Zaks or Saks may or may not be a Hebrew acronym for zera k’doshim sh’mo (“his name descends from martyrs”); I’ve heard a similar story about its derivation from zikhron k’doshey shtendal (“memorial of the martyrs of Stendal”), referring to a medieval massacre in that German city. But the Hebrew doesn’t quite fit; in both cases, the final consonant would have to be a “sh,” and I’ve never met a Zaksh. It would make much more sense if the name were simply a reference to Saxony." See here

Perhaps there are several different families with this same,or similar, surname. Hopefully a DNA study can shed further light.

This particular branch of the family eventually relocated from Hungary and settled in Vilna as well as Prague among other places.

There's certainly a lot to research here.
See also this family tree of sorts:

Some Sources on Amity and Enmity Between Sephardim and Ashkenazim

H.J. Zimmels Sephardim and Ashkenazim still remains one of the best resources for the study of the interrelation between the two communities.

Here are some disparate sources that I've come across that are not mentioned in Zimmels:
I came across a parable by the famed Dubno Maggid that I wasn't aware of before.

What possessed a popular Lithuanian itinerant preacher to relate almost nonchalantly that Jews from Spain cannot stand the Jews from Germany? Perhaps this is a reference to Western Sephardim as Jews from Spain is a clear anachronism. 

 It seems mildy scandalous but it is par for the course during that period of time when the two communities were quite estranged from each other.

The proto-Zionist Rabbi Judah Alkalai looks forward to the day when the Jewish nation is reconstituted in its own land with no distinction between Sephardim and Ashkenazim:

 והסירותי את שמות הבעלים מפיה ולא יזכרו עוד בשמם, ספרדים אשכנזים כי אם בשם ישראל יכונו ישראלים. ולא יהיו עוד בארצנו הק' עדר עדר לבדו[6], וכל כולל בפני עצמו, עד מתי יהיה זה לנו למוקש[7], צדיקים או חסידים או פרושים וכד' כולם לדעת אחד נתכוונו לעשות רצונו ית'. אבל לא לתת ריוח בין הדבקים בה' ולהפרד איש מעל אחיו.[8] אמרו לצדיקים כי טוב[9] אם ישימו מעינם לחבר את האהל להיות אחד[10], ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן הגדולה מעל פי הבאר והשקו את הצאן[11] קדשים מים חיים חסד ורחמים.

see here 

Sefer Haberit was authored by Rabbi Pinchas Eliyahu Horowitz of Vilna (1797), a disciple of the Vilna Gaon, The book was meant to be a commentary to Rabbi Hayyim Vital's Shaarei Kedusha but Horowitz attempts to wade into the world of science, including as it seems, jewish sociology. In a perhaps surprisingly ecumenical and humanistic passage, dealing with the Cherubim, Horowitz writes:

מהות אהבת רעים הוא שיהיה האדם אוהב כל המי האנושי, יהיה מאיזה עם שיהיה ויהיה מאיזה לשון שיהיה בעבור שהוא אדם ...בדמותו ובצלמו כמוהו ועוסק ביישובו של עולם
 ...הדיון במעשה הכרובים בא לצאת נגד שנאת איש ממדינה אחרת 
הספרדיים ישנאו בני ארץ אשכנז ופולין שנאה גמורה, אף כי ישבו בעיר אחד עם האשכנזים...ובהפך יאמרו אנשי אשכנז ופולין עליהם

כמו הכרובים אף שהיו מרוחקים בתכלית כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה בכל זאת פניהם איש אל אחיו באהבה רבה 
פרק כט~

  Aso see this facsimile from the addenda and corrections section of the Sefer

See also this
For more on Rabbi Horowitz's writings see here 

See also Marc Shapiro's post on the Seforim Blog here

Wednesday, January 25, 2017

Anyone wanna weigh in as to (my difficulty) why there was no חשש לפשיעותא in the case of Herod destroying and then rebuilding the Temple?

Both explanations of Chashash apply there (1. there is no other place to worship/do the avodah and could they trust someone like herod that he would actually rebuild it. This is the same Herod that just before his grandiose reconstruction plan, had all the Hakhamim massacred almost to a man!
בענין סתירת בית כנסת על מנת לבנותה מחדש
רמי בר אבא הוה קני ביה כנישתיה (היה בונה בית כנסת)
הוה ההיא כנישתא עתיקא (והיה שם בית כנסת ישן)
הוה בעי למיסתריה ולאתויי ליבניה וכשורי מינה ועיולי להתם (היה רוצה לסותרו ולהביא ממנו קורות ולבנים ולקובעם בבית הכנסת החדש)
יתיב וקא מבעיה ליה הא דרב חסדא (ישב והסתפק בהוראה הבא של רב חסדא)
דאמר רב חסדא לא לסתור ביה כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי (אין לסתור בית כנסת עד שבונים אחר במקומו)
התם (רב חסדא הורה כן שם)
משום פשיעותא (יש מחלוקת מה כוונת הגמ' בזה עי' להלן)
כי האי גוונא מאי
אתא לקמיה דרב פפא ואסר ליה
לקמיה דרב הונא ואסר ליה – מגילה כו ע"ב
הגמ בבא בתרא ג ע"ב אמר רב חסדא וכו' בהערת ארטסקרול שם: אמנם אסור לסתור ביהכ ואפילו חלק ממנו משום שהוא נקרא מקדש מעט והנותץ אבן של ביהמק עובר על "לא תעשון כן לה' אלהיכם" אולם לסתור על מנת לבנות מותר שנתיצה זו בנין הוא (תשב"ץ א' ב' ומשאת בנימין לג ומרדכי על מגילה פרק ד תתכו ושוע אוח קנב וביאור הגרא שם)
...אבל כשאין להם מקום אחר להתפלל בו בינתיים לדברי הכל אסור לסתור את הישן עד שיבנו את החדש אפילו במקרה שאין חשש פשיעה
ממשיך הגמ בב: ולא אמרן (האיסור של הריסת ביכ"נ) אלא דלא חזי בה תיוהא (כאשר לא נראו סדקים במבנה) אבל חזי בה תיוהא (באופן שיש חשש לנפילתו) סתרי ובני (אפשר לסתור ולבנות מחדש במקומו)
שם: כי הא דרב אשי חזא בה תהיוא בכנישתא דמתא מחסיא סתריה ועייל לפורייה התם ולא אפקיה עד דמתקין ליה שפיכי
ובבא בן בוטא היכי אסביה ליה עצה להורדוס למיסתריה לבית המקדש (איך השיא עצה להורדוס לסתור את בית המקדש כדי לבנותו מחדש?) והאמר רב חסדא כו! (בהערה שם "שאף בסתירת ביהמ"ק היה חשש שיארע להם אונס ויפשעו ולא יבנוהו. והרמ"ה שגם החשש של דוכתא לצלויי היתה שם שכן כשסתרו את הישן ועדיין לא נבנה חדש לא היה להם מקום להקרבת קרבנות [שזה מקביל להעדר מקום לתפלה לגבי ביהכ] (אולם במשנה בעדויות ח ז למדנו שלדעת רבי יהושע מקריבים אף על פי שאין בית ראה תורת חיים ורש"ש)
מכאן נראה שאף כשרוצים לבנות את החדש באותו מקום של הישן אין לסתור את הישן אלא לאחר בניית החדש וכן אף כשרוצים לבנות את החדש ברוב פאר ויופי ולכן אע"פ שבנין הורדוס נבנה באותו מקום של קודמו וברוב פאר ויופי מקשה הגמ' שלכאורה היה אסור לסתור את קודמו לפני שהחדש נבנה (שער הציון שם ג-ד)
וממשיך הגמ': אי בעית אימא תיוהא חזי ביה (שבבא בן בטא ראה סדקים במקדש ואע"פ שעבודת המקדש בטלה בינתיים)
איבעית אימא מלכותא שאני דלא הדרה ביה (שאינה חוזרת בה מדבריה [כענין את הניתן אין להשיב...] דאמר שמואל אי אמר מלכותא עקרנא טורי (אם אמר המלכות אעקור הרים) עקר טורי ולא הדר ביה (תעקור הרים ולא תחזור מדבריה ולכן לגבי המלכות לא שייכת הוראותו של ר חסדא ובהערה מוסיף "רק לגבי סתם בני אדם יש חשש פשיעה והתרשלות בביצוע המוטל עליהם אבל לגבי מלכות אין חשש כזה שכן למלכות יש את כל האמצעים והיא גם מקפידה לקיים את דבריה [תשובה זו עונה רק על החשש לפשיעה שלגבי מלכות לא שייך אבל אינה עונה על ביטול עבודת הקורבנות בינתיים ץ הגמ' אינה חוששת לקושי זה לפי הטעם השני בהוראת ר חסדא (משום חסרון מקום אחר להתפלל) כי ההלכה היא כטעם הראשון (יד רמ"ה אולם לדעת רבינו יונה שכשאין להם מקום אחר להתפלל לכו"ע אסור להסתיר, בהכרח סתירת המקדש לא ביטלה את עבודת הקורבנות בינתיים כמו שכתבו תורת חיים והרש"ש
אבל עדיין קשה שלא חששו שמה מחשש לפשיעותא הרי הגמרא ממשיכה לספר על אודות אותו הורדוס שקם קטלינהו לכולהו רבנן ושבקיה לבבה בן בוטא ליטול עצה ממנו! (מפני שדרשו על הפסוק מקרב אחיך תשים מלך למעט עבדים כהורדוס וצאצאיו כמסופר למעלה על מה שאמרה אותה ינוקתא מבית חשמונאי)
אף על גב שרצה למחול על עונו ונמלך בבא בן בוטא שהוא זה שייעץ לו לשקם את המקדש! כבה של עולם ילך ויעסוק באורו של עולם (או בגירסא השנייה של הסיפור)
ושם מסופר שהורדוס ענה לבן בוטא מסתפינא ממלכותא (דהיינו הוא ירא מן מלכות רומי לה אני כפוף שיסתכלו בעין רע על הדבר) והלה יעץ לו עצה שיעשה בתחבולות הרי לקחו שם סיכון והרי גם היה חשש שמא חמת מלכות רומי יגמור לכך שבסוף לא יהיה בית כלל (כי לא ביקש רשות)
ובסוף הודו חכמים מי שלא ראה וכו'
באנצק תלמ ראיתי:
אסור לסתור ביה"כ אפילו כדי לבנות ביהכ"נ אחר (מגילה כו עב, רמבם תפילה פיא היב טושוע או"ח קנב )במקומו או במקום אחר (רמבם שם) ואפילו כשרוצה לבנות החדש מאותם העצים והאבנים של הישן (מגילה שם, ירוש' שם פג הא) ואפילו אם רוצה לבנות החדש מפואר יותר ויפה יותר מהראשון (מ"ב קנב על פי ב"ב ג ב בבנין הורדוס) אלא בונים את האחר תחלה ואח"כ סותרים את הישן
ברמבם הלכות תפלה פיא הלכה יג אבל אם חרבו יסודוסיו או שנטה בתליו ליפול סותרין אותו מיד ומתחילין לבנותו במהרה ביום ובלילה שמא תדחק השעה וישאר חרב
בטעם האיסור נחלקו בגמרא יש אומרים משום פשיעה (מגילה ובב) היינו שמא יארע להם אונס ולא יבנן האחר או שיתרשלו ולא ימהרו לבנותו (נמוקי יוסף ושיטה מקובצת ב"ב שם בשם רשב"א) ויש אומרים משום שעד שיבנו את החדש לא יהיה להם בינתיים מקום להתפלל (בב שם) ויש הבדל בדין בין הטעמים: כשיש להם מקום אחר להתפלל, שלטעם הראשון מכל מקום אסור לסתרו ולטעם השני מותר (גמ שם)
אם יש בינתיים ביהכ אחר להתפלל בו נחלקו על זה הטז שמתיר והמגן אברהם אוסר בכל מקרה וכן גם דעת האגודה ככ באליה רבה
היה להם ביהכ"נ קבוע אחר להתפלל בו, יש אומרים שמותר אף לטעם הראשון שלא אסרו אלא כשיש להם סתם מקום שאינו ביהכ"נ קבוע להתפלל (תוס ד"ה ואם לגי,: דוכתא לצלויי, נמוקי יוסף שם, מאירי מגילה שם, טז סימן קנב ס"ק א) לפי שאין החשש שלא יבנו לעולם אלא שמא בימים שבינתיים יתרשלו קצת והמקום העראי יתבטל ולא יהיה להם מקום להתפלל (נמוקי שם ועי מחצית השקל ס"ק א). ויש אומרים שלטעם הראשון אף ביש להם בי"כ קבוע אסור והלכה כטעם הראשון: משום פשיעה (רמבם כסמ וטושע שם) ויש מן הראשונים שפסקו כטעם השני (אור זרוע חלק ב סימן שפה)
אפילו כשכבר גבו כסף לצורך ביהכ"נ החדש ואפילו כשכבר קנו לבנים והן מסודרות ומזומנות לתתן לבנין אין סותרין את הישן שמא יזדמן להם פדיון שבויים וימכרו הלבנים לצורך המצוה (בב שם) ואפילו אם בנו את החדש ולא השלימו קירויו ינם רשאים להסיר קורות ולבנים מהישן ולתתן על החדש אלא יגמרו קודם את החדש (מאירי מגילה שם) גמרו את החדש אף על פי שעדיין לא התפללו בו סותרים (!) (עי תוס בב בב שם ד"ה אי הכי ושמ"ק שם)
אף אם באו להרחיב את ביהכ"נ ולסתור כותל אחד בלבד בונים מקודם הכותל החדש בצד הישו ואח"כ סותרים את הישן ויש מהראשונים שהתירו לסתור קודם אם אי אפשר בלאו הכי
אבל אם חרבו יסודותיו עיין ברמבם
צא וראה כמה חמור הדבר שלא נתנוה לרמי בר אבי לבנות בית כנסת חדש וזיל מרבנן לרבנן ולא התירו לא והדבר קצת תמוה ואומר אני הצעיר שפליאה דעת ממני שחששו בו משום פשיעותא כלל וכלל
ועוד הרי בית כנסת שחרב נשאר בקדושתו שעדיין לא עבר זמן מצותו וראוי לשפצו ולבנותו (רמבן מגילה כו ע"ב)
כפי שאיתא להלו במגילה כח עא ועוד אמר ר יהודה בית כנסת שחרב כו' ואין מספידין בו ואין מפשילים בו חבלים...ואין שוטחים על גבו פירות. כשם שנוהגים בהם כבוד ביישובם כך נוהגים בהם בחורבנם (רמבם תפלה פ"יא ה"יא) ומניחין לעלות בהם עשבים (ברייתא מגילה כח ב)...כדי שיראו אותם ותהיה להם עוגמת נפש! (משנה שם א גמ שם כט א ועי בפיהמ"ש להרמב"ם) או שיבקשו רחמים שיחזרו לקדמותם (רש"י שם) או תיכנע נפשם וישובו אל השם אם לא יכלו לבנותם (פיהמ"ש שם)

free counters