How To Scare People Into Going to Shul in Seventeenth Century Venice

The following is a letter written by Rabbi Leon Da Modena, the Chief Rabbi of Venice, to the the Jewish community of Capodistria. Apparently the community was having trouble with membership attendance (more specifically: completing the ‘ten men quorum’ for Synagogue prayers) and thus turned to the esteemed Da Modena for help. In this letter, written in flowery Hebrew, Da Modena is decidedly stern; he decrees that all male members of the community must attend synagogue services, twice daily (presumably mincha and maariv(arvit) were conducted one right after the other, as was-- and still is quite common), under penalty of ‘nachash’, an acronym which stands for נידוי חרם שמתא loosely meaning complete excommunication. Modena added ‘AND all the curses mentioned in the torah’ for good measure. I was struck by some phrases and their similarity to a similar missive penned by Abraham Firkovich in the 19th century for the Samaritan community in Nablus/Sichem, that experienced similar problems. I was particularly intrigued by Da Modena's directive to appoint overseers to make sure that an attendee does not leave the Synagogue, if there are less than ten in the room. His ordinance that nobody engage in commerce before morning prayers, that nobody miss Synagogue unless one has a valid excuse (illness etc.). Compare Firkovich's 'contract' with the Samaritans after the jump.

First Da Modena:

לקא”וו די איסטריא שילכו לב”ה

לא נפלא היא ולא רחוקה מלבות כל בני ישראל היות העולם מתקיים על העבודה שבלב זו תפלה ומה גם בהיותה בקהל ועדה אין פחות מעשרה כי תפילת ציבור אינה חוזרת ריקם וכל מי שיש לו ב”ה בעירו ואינו נכנס להתפלל  נקרא שכן רע (ברכות ח עא) וקדוש לא יאמר לו, אשר לזאת הוגד לנו כי בעיר קאו”ו די איסטריאה יש ויש שתי בתי כנסיות בנויות כזוייות מחוטבטת להתפלל אל ה’ אחד בבית הישיש הנעלה כהר’ נפתלי יצ”ו ואחת בבית המעולה כמר’ מנחם מרקריאה יצ”ו ופעמים רבות כל איש מאנשי המקום לדרכו פנו לעסקיהם או כי עצלה תפיל תרדמה או למה שיהיה ואינם נמנים יחד להתפלל בעשרה ובטל התמיד ותהי זאת לפוקה ולמכשול ולמזכיר עון. ועל כן בזכרנו את ציון החרבה והשוממה וכי אין לנו כהיום הזה לא זבח ולא מנחה אלא מקדש מעט אלו בתי כנסיות (מגלה כט עא) וכמה גדול עונש המבטל תפלת הרבים ראה ראיתי לחזק את בדק הבית בית תפלה יקרא והנה אנחנו הבאים על החתום לכבוד ה’ להועיל לנפשותיהם של האנשים האלה אשר נקבו בשמות והנלוים אליהם גוזרים בגזירת נח”ש וכל אלות וקללות הכתובות בספר התורה ע”ד המקום ב”ה והרבים על כ”מ הירץ וכ”מ מנחם הנ”ל הם ובניהם ובני בניהם שכיניהם ותושביהם והגרים עמם והנלוים בבתיהם להיות זריזים וזהירים לילך כלם בקר וערב פעמים בכל יום ויום לבית הכנסת בשעה הראויה בבית אחד מאיזה שיהיה ולעמוד שם ולהתפלל תפלתם בהזמנים הנ”ל ובעלי בתים הנזכרים יחוייבו להשגיח לזרזם ולצוותם ואחד מהם לא ימנע מלבוא בשום אופן אם לא לאונס חולי ח”ו אם ד”א ניכר ומפורסם, ובחומר החומרא הנ”ל אנחנו גוזרים על כל אנשי העיר הנ”ל שלא יוכל שום אחד להתחיל ולהטפל בשום עסק מתן הבוקר אור טרם לכתו להתפלל שחרית וכן סמוך למנחה ישתדל כל אחד לפנות מעסקיו ללכת לב”ה ולא יקדימו ויכניעו הנפסד לקויים והיקר לזולל רק כאשר יהיה ידוע ודאי לאיש אחר כי כבר יש בבית הכנסת מנין עשרה בלתו או שיתחילו להתפלל כבר אז יהיה הרשות בידו להתעכב קצת אם יהיה מטופל באיזה דבר עסק אך יחשוב הפסד מצוה כנגד שכרה וכן יבואר כי כאשר ימצא מנין עשרה בבית אחד מהבע”ת הנז’ יוכל להתפלל בב”ה שלו גם אם יהיה החדש מגיע לחברו ולא יחוייב לצאת עם בעל ב”ב אל בית כנסת האחר--וסוף דבר כל מעשיהם יהיו לשם שמים להודות לו ולברך בשמו. וכל זה גזרנו עליהם במעמד שניהם לפנינו דהיינו הנעלה כמו”ה זלמן….והישיש אביו כ”מ הירץ והמעולה כ”מ מנחם הנ”ל בעצמו ונדרו לשמור ולעשות כל המצוה הזאת לשמוע אל הרנה ואל התפלה כי כן יברכו מפי עליון ומפינו ברכות שמים וארץ

ויניציאה מה טובו אהליך יעקב (פרשת בלר) למב”י השנ”ט

כתבי הרב יהודה אריה ממודינא (Blau, Budapest 1905) pp. 5,6

Cf.

By the Mt. Sinai covenant and the decrees of Mount Horeb, we, the Israelites, the inhabitants of the town of Nablus in the gathering of the leaders of the community are making a covenant and appending our signets to this document of regulation in order to fulfill  those conditions which are clarified in the Arabic language. It is the eve of the blessed Tuesday, the 28^th day of the 12^th month of the year 1280 n (4-5 june 1864 a.d.) in the presence of his excellency, the Chief Rabbi (!) of our respected brethren, rabbi אלחכם Abraham Firkovich, in the town of Nablus while meeting his excellency and in the footsteps of negotiation and listening to his magnificent spiritual counsel all we who append our names and signets below have agreed to come the House of God (Synagogue) itended for prayers in order to perform the ritual prayer twice a day in the evening and in the morning in accordance with our duty and the practice of our fathers of long standing. And we will not be restrained from doing so without a clear excuse .And for this agreement of ours we have composed this as notification of what we have agreed upon in the presence  of his excellency referred to on the date mentioned above.  We ask God to give us success (in achieving) what he chooses and wishes and may God’s peace rest upon Moses b Amram.

It is well and if one or 2 persons of the community come (to the Synagogue) then it will not be necessary for the priest to pray unless an assembly of ten persons at least (is present). With less than ten he (the priest), ought not to perform public prayers, and upon this agreement was reached. 

See more here

Note:

1. I deliberately refer to the house of worship in question with the ashkenazic term ‘shul’ because the community, Modena addressed in this letter, was apparently composed of Ashkenazim (judging by the surnames mentioned in the letter). It is called ‘kehila kedosha Capo di Istria’.Also known as ‘koper’, it is now a city in southwestern Slovenia, with the other Slovenian coastal towns Ankaran, Izola, Piran, and Portorož, situated along the country's 47-kilometre (29-mile) coastline, in the Istrian Region, approximately five kilometres (3.1 miles) from its border with Italy. It was part of the Republic of Venice at that time